אבישי זליג

שם משפחה קודם:  שינקמן

תאריך לידה:         18/11/1913

מקום לידה:          דיסנה - פולין

תאריך פטירה:      24/3/2004

מקום פטירה:        דן

בן/בת זוג:           פנינה

בנים:                הורה של בת דורה ויעקב (יוקי), רמה ואורה

גרעין:                ג. אחווה

אבישי זליג ז"ל
זליג נולד בעיירה דיסנה שבפולין ב 28/11/1913. הוריו- בית יהודי מסורתי. האב מצא את פרנסתו במסחר בפירות, והיה חוכר מטעים וקונה את פריים. בנעוריו הצטרך זליג לתנועת השומר הצעיר בה פעל כחניך וכמדריך, ובמסגרתה יצא לקבוצי הכשרה ברובנה ובגרודנה. בשנת 1934 עזב את בית הוריו ועבר לוילנה, בה למד הנדסת כימיה. איש לא פילל באותם הימים שתהיה זו הפעם האחרונה בה התראו, בטרם נרצחו בני המשפחה ע"י הצורר הנאצי.
מלחמת העולם מצאה את זליג, יחד עם מאות בוגרי התנועה, בריכוז התנועתי בוילנה לשם הצליחו להמלט מפני הנאצים. שם, בריכוז השומרי עסק בקליטת החברים, בהבטחת דיור נאות ואמצעי מחיה. פעילות זו נחשבה לאסורה תחת השלטון הסובייטי. רבים הוגלו בעטיה לסיביר ומעטים, וזליג בתוכם התגלגלו מגבול לגבול בדרכם ארצה.
זליג עלה בינואר 1941, מצויד בתעודות מזויפות, ברכבת דרך תורכיה, סוריה ולבנון, והגיע ישר לקבוץ דן שבגליל. שם פגש את אשתו הראשונה אשקה ז"ל נולדו ילדיהם בת דורה בשנת 1944 ויעקב בשנת 1947. בשנת 1956 נפטרה אשקה ממחלה קשה מותירה אחריה בעל אבל ושני יתומים קטנים. זליג מצא ניחומים בפעילותו בקבוץ. מרכז משק, מזכיר, גזבר.
תמיד היה בחזית המאבק להשרדות, ובין יוזמי הנסיונות להקים ענפים חדשים. עוד לפניה מלחמת השחרור, היה בין אלה שבדקו את האפשרות להקים ענף פורלים בדן. ואכן ההתחלה היתה כבר אז ורק פגזי הסורים הפסיקו צעדים ראשונים אלה. כאשר הוחלט בקבוץ על הקמת מפעל תעשייתי, אך טבעי היה שזליג יהיה בין המקימים. הוקם מפעל הפרופילים דנפל הוא דנטק של היום.
בשנת 1961 קשר את גורלו עם חברתו לחיים עד יומו האחרון, פנינה. את בנותיה קיבל כבנותיו וכך בנה שוב משפחה ובית.
זליג כיהן כמנהל המפעל וכמשווק. מעולם לא סיגל לעצמו גינוני מנכ"ל. עם לקוחותיו ועובדיו דיבר בגובה העיניים, ועל מילה שלו סמכו הקונים כאילו נחקקה בסלע. זליג היה קנאי לערכי הקבוץ. לא יפלא על כן שהשינויים האחרונים הסבו לו כאב ותסכול.
ביום הולדתו ה-85 כתב לילדיו ולנכדיו: "לא פעם אתה שואל את עצמך, כלום לזה עמלת ושאפת? כלום לא בזבזת שנים על ריצה ורדיפה להגשמת חלום- והנה החלום הלך ונמוג, נגוז והפך למציאות חדשה, אחרת..."
זליג המשיך לעבוד במפעל כל עוד נשאוהו רגליו. כשגברה מחלתו נכנס לסבדן, כשפנינה סועדת אותו בנאמנות.
בן 90 היה זליג במותו, שבע ימים ומעש, הותיר אחריו, בנים, נכדים ונינים.
יהא זכרו ברוך.