שם משפחה קודם: בומצווייג
תאריך לידה: 25/7/1914
מקום לידה: רומניה
תאריך פטירה: 26/9/1989
מקום פטירה: דן
בן/בת זוג: פנינה
בנים: הורה של רחלי, לאה וצביקה
קבוצה / גרעין: ג. טרנסילבני
אמיר דוד ז"ל
דוד אמיר (בומצוויג) נולד ב 1914 בטרנסילבניה– רומניה. באותה שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה ואביו גויס לצבא. אמו נפטרה בהיותו תינוק ואת חינוכו עד גיל 10 קיבל אצל סביו. בן 14 יצא לקלוז' ללמוד מקצוע. כאן נגמר למעשה חינוכו הפורמלי. מכאן ואילך רכש את כל ידיעותיו בכוחות עצמו.
בקלוז' הצטרף לתנועת השומר הצעיר ובהיותו בן 18 יצא להכשרה. בשנת 1933 עלה ארצה והצטרף למייסדי הקיבוץ בכפר סבא. אופיו הדינמי והשקפתו הפוליטית עשוהו פעיל במאבק הפועלים למען עבודה עברית ואף נעצר בשל כך. בהמשך יצא לשריד ללמוד גידול צאן. עם העלייה על הקרקע הקים את ענף הדיר בדן איתו היה קשור עד מלחמת השחרור.
ב 1945 הצטרף לפלמ"ח. במסעות בנגב התגבשה אצלו האהבה לכל צעד ומשעול בארץ והרצון לחשוף את צפונות עברה וכך גם החל הרומן שלו עם הארכיאולוגיה. איש רחב אופקים היה, איש אשכולות. התעניין בספרות, בקלסיקה ובמוסיקה. העבודה הפיסית היוותה לו ערך והנאה רבה. הוא חי א הפוליטיקה והיה איש השומר הצעיר בכל מאודו. גם בשנותיו האחרונות כאשר המחלה הממארת כבר קיננה בגופו לא החמיץ אף הפגנה של "שלום עכשיו".
ב 1968 והוא בן 54 יצא ירושלימה ללימודים באוניברסיטה. לאחר שנתיים כשבידו תואר ה B.A. חזר הביתה ולעבודתו ברפת. כל שעה בין החליבות הייתה מוקדשת ללימודים ולכתיבה. יומיים בשבוע המשיך ללמוד בירושלים. קודם לMA .אך לא דוד ירשה לעצמו "לבזבז" ימי עבודה על לימודיו. ערב לפני נסיעתו לירושלים היה חולב חליבת לילה, בבוקר נוסע 4 שעות, כדי להספיק לחליבת הלילה.
ב 1979 הגיש את עבודת הדוקטורט וקיבל את ה-P.H.D.
ב 1964 הופיע ספרו הראשון "קדמוניות הגליל העליון המזרחי" . מה שהיה אמור להיות חוברת העורכת השוואה בין חברי דן שעלו מהשפלה לגליל לבין שבט דן שעשה את אותו המסלול, הפך למחקר מדעי.
ב 1968 יצא "הבניאס מימי קדם ועד ימינו". אז כבר היה לו מוניטין כידען והוא הוצף בפניות ובקשות של עורכי אנציקלופדיות, שהעדיפו אותו על פרופסורים ידועים, כדי שיכתוב ערכים בנושא מקרא, או בתחום התמחותו; השפה והכתבים האוגריתיים. על אף מחלתו הספיק להוציא לאור את מחקרו על האפוסים האוליגרכיים, אותם תרגם לעברית בספרו "אלים וגיבורים" (1987).
גם במחלה לא הרכין ראש, בתוך הסבל והייסורים המשיך ליצור, לכתוב, לתרגם, לחקור, והנותר בעיזבונו המדעי רב ממה שראה אור.
איש קיבוץ היה דוד שותף לבעיות ומאבקים. משך שנים ערך לבדו את "עלון דן", ראיין, הדפיס, הגיה. גם חבר שביקש סיוע בכתיבת עבודה היה נענה ברצון ובסבר פנים יפות. ובתוך כל אלה איש משפחה, בעל חם , אב אוהב, סבא שפינה חמה שמורה תמיד בליבו לנכדיו- שנקרע בין ייצר היצירה לבין הרצון להקדיש מזמנו ליקירו.
יהא זכרו ברוך.
