אופשטיין מרדכי
מקום לידה: פולין
תאריך פטירה: 20/3/1986
מקום פטירה: דן
בן/בת זוג: חווה
בנים: הורה של רבקה, יפה ויעקב
אופשטיין מרדכי ז"ל
מרדכי נולד לפני 74 שנה בעיירה רובנו שבפולין. בית הוריו היה בית מסורתי מתון עם תודעה ציונית שפרנסתם הייתה מבוססת על עבודת כפיים.
גם מרדכי שהיה בחור חזק וחסון בחר לעצמו כמקצוע את העבודה בבניין. הוא למד זאת מהר והמשיך בעבודתו זו עד פרוץ מלחמת העולם השניה ובשנות המלחמה וכן המשיך בכך בארץ ובקיבוץ.
כאשר סיפחו הרוסים את אזור מגוריו של מרדכי לרוסיה, גויס גם הוא לצבא האדום ונמנה על ידם למרכז קבוצת הבניין שם. מרדכי עשה זאת במקצועיות ובהצלחה רבה עד כי זכה על כך בציון לשבח.
עם נסיגת הצבא האדום הגיע מרדכי עם אנשיו עד סטלינגרד כאשר את רוב המרחק הענקי שדמה יותר לגיהינום מאשר לארץ רגילה – עשו ברגל. באחת מהפצצות הגרמנים נפגע הבונקר של מרדכי ואנשיו נפצעו. מרדכי, שלא היה פצוע קשה מיהר להגיש עזרה לחבריו והציל את חייהם של אחדים מהם.
לאחר מכן נשלח מרדכי יחד כל החיילים שממזרח לפולין לפלוגות עבודה וכך טולטל והגיע עד קזחסטן, שם סופח למפעל בו עבדו גם אסירים. עד מהרה הוא גילה את היהודים ולמרות האיסור החמור – עזר להם ככל שיכול. אחרי המלחמה חזר מרדכי לפולין. מאחר ובפולין לא הצליח לגלות שרידים ממשפחתו שם פעמיו דרך וינה לישראל. בארץ, השתקע מרדכי בחיפה ומיד השתלב במחלקת הבניה בחיפה.
בחיפה הכיר את אשתו חוה ושתי בנותיה והם החליטו לשקם יחד את חייהם. לאחר תקופה קצרה של עבודה בדגניה, הגיע מרדכי דרך המחלקה אלינו. חיי הקיבוץ היו לרוחו, ולאחר זמן מה פנה והתקבל לחברות. לאחר תקופה ארוכה של עבודה בבניין עבר לעבוד בלול , וכשהוחלט לחסל את הלול עבר מרדכי לעבוד בדנפל. מרדכי לא בחל בשום עבודה וידיו המאומנות הסתגלו עד מהרה לכל עבודה. מסירותו וחריצותו לא ידעו גבול. בלול, אפשר היה לפגוש אותו ביום ובלילה, בערב ובבוקר, כי אלה היו בעלי חיים ודאגתו להם הייתה רבה. הנה יום חמסין קשה והמים אינם מגיעים לצנן את הגג, הנה רוח חזקה, גשם וקור ומה יהיה על האפרוחים? ומרדכי עשה את עבודתו בשקט ובביטחון כדי שהעופות לא ידעו מחסור.
בד"כ לא פינקו החיים את מרדכי. לפני הגיעו ארצה שבע מרורים רבים אך את התפנית החיובית בחייו הביאו אשתו חווה והבנות רבקה ויפה וכן ארץ ישראל והקיבוץ.
סדרת השמחות והאושר בחייהם של חווה ומרדכי נפתחה עם לידתו של בנם יעקב שגרם להם אושר ללא גבול. לאחר מכן נישואי הבת רבקה והשיא – לידתה של הנכדה תמר. האושר נמשך עם לידתה של הנכדות נוגה ואדר, נישואיה של יפה והולדת הנכדות רעות ויסמין (אותה כבר לא זכה לראות). הילדים והנכדים הרבו לבקר את סבא מרדכי ושעות אלה היו שעות של אושר למרדכי ולכל המשפחה.
יהא זכרו ברוך
