חברים

גבעוני אלה

גבעוני אלה ז"ל
אלה גבעוני (פיליפ) נולדה במשפחה אדוקה, שומרת מסורת, ולאב הייתה סמיכות לרבנות. במשפחה היו 11 אחים ואחיות. הוריה נפטרו בהיותה צעירה לימים. אלה יחד עם אחותה טובי שבלונדון, הצטרכו לפרנס את עצמן ולקיים את משפחת ההורים. במיוחד קשתה דרכן של האחיות, לפרוץ לעצמן דרך חדשה שונה בתכלית השינוי מהמקובל בביתן.
אלה גברה על הקשיים, הגיעה לתנועה ולארץ, בין ראשוני קיבוצנו כחברה בגרעין המייסד.
בקיבוץ מגלה אלה פעילות בשטחים שונים. בעמידתה האיתנה, בתפקיד סדרנית עבודה, הייתה בה מן העקשנות, המסירות וההתמדה, בתנאים הקשים של אותם הימים. מידי ערב ירדה ללשכת העבודה בכפר סבא, כאשר עצם הירידה והעלייה לשם וחזרה הביתה היה מאמץ גדול.
לרוב הלכה ברגל מרחק של ארבעה ק"מ בחולות, ובמקרה הטוב ביותר רכבה על גב חמור, ולא פעם חזרה מהלשכה, ונעמדה מול החברים ובאמתחתה מספר זעום של מקומות עבודה, בגלל חוסר העבודה ששרר אז במושבה.
אלה הייתה מחסנאית בגדים של קומונה א' מהימים ההם. צריך היה לנהוג בחלוקה שוויונית, בזמן של עוני ומחסור, ולזה דרושה הייתה תבונה רבה. הרגשנו את תרומתה גם בחיי התרבות. על המכשיר היחיד שהיה לנו בתור נכס מוזיקלי, הפטיפון והתקליטים, שמרה מכל משמר, על מנת להנעים את חיינו בצלילים ערבים וגם לשמח לבבות בריקודים עד השעות הקטנות של הלילה, ועוד...
עד שביום בהיר אחד חשך עליה כל עולמה. הייתה לנכה. בתור אישה צעירה ויפה, בציבור של אנשים צעירים ובריאים, הייתה כמובן יוצאת דופן, יתכן שלא תמיד זכתה להבנה מספקת, במצבים מסוימים, דווקא בגלל זה שהייתה אחת ויחידה שונה בין כל האחרים.
כשהתחולל השינוי הקיצוני הזה בחייה, כבר הייתה אלה אמא לדליה בת ה-4, לאחר מכן שאול ואלון, ולמרות מוגבלותה, הייתה אלה בין האמהות הטובות והדואגות לילדים.
בלילות חורף קרירים דאגה לכסותם, שלא יסבלו מצינת הלילה. השכימה קום כדי לאפות את העוגה הטרייה, לבנים שחוזרים לחופשות שבת משירותם הצבאי. אלה הייתה איש חברה, אהבה שחברים יכנסו אליה ויספרו לה על המתרחש בקיבוץ.
היא עצמה לא הרבתה לצאת, וביקורם של חברים בביתה היה חשוב לה מאד. הביקור אצל אחותה בלונדון הסב לה הרבה הנאה. לפעמים השתתפה תוך מאמץ רב בטיולים שהקיבוץ ארגן. רגעי האושר והשמחה האחרונים שזכתה להם היו, כשנולדה נכדתה רוני בדן. הנכדים בשריד גדלו והתפתחו, אבל המרחק הגיאוגרפי מנע ממנה את ההנאה המלאה מחברתם.
בין שמחות ועצב, בין פעילות רבה בראשית הדרך וישיבה בבית בשנותיה האחרונות, נאבקה עם המחלות שפקדוה. תמו חייה של אלה שהנעימה לנו לא אחת בשירתה הערבה.
יהא זכרה ברוך.