רוזן שמעון

שמעון רוזן (רוזנשטרוך) יליד וינה, גדל במשפחה יהודית מבוססת וחונך על ברכי התרבות הגרמנית. את ימי מלחמת העולם השנייה עשה במרחבי ברית המועצות ושם פגש את רעייתו לחיים שרה ובנה בני שהיה לו כאב.
בתום המלחמה חזרה המשפחה לוינה. בני עלה לארץ ובעקבותיו שמעון ושרה. למרות הפצרות אחותו ביחידה שבארה"ב, שיבוא להשתקע שם, החליט שמעון לקשור את גורלו עם משפחתו ועם הארץ. הסתגל מהר לצורת חיינו הקיבוצית, על אף הקשיים שליווהו ולמרות שעולמנו היה זר לו. בקיבוץ עבד בסנדלרייה, כתברואן או כעוזר לשרה בניהול המועדון לחבר.
זכורה התמונה עת ישב בחדר האוכל וסביבו ערימת עיתונים ותוך הקפדה רבה דאג שהעיתון יגיע לכל חבר.
איש בעל תרבות רחבה והרבה תחביבים: אספן בולים כדורגל, מוסיקה קלאסית ואופרות. שיא התמכרותו היה למשחק השח. בערבים נהג לשבת במועדון, רכון על גבי לוח שח גדול ויפה. כשחקן מצטיין, הרבה לשחק ולהנחיל את תורת המשחק למתחילים.
הרבה אושר הסבה לו משפחתו. אי ידיעת השפה לא הייתה לו למכשול ברכישת אהבתם של הנכדים. בשנותיו האחרונות נאלץ, בגלל חולשתו הפיזית, להיצמד לחדר ולבלות את זמנו בקריאה ובפתרון תשבצים.
איש צנוע היה, לא נהג להרבות בשיחה, אך ידע להקשיב. הייתה לו עין בוחנת והיה ער למתרחש סביבו. בגרמנית נהג גם להתבדח, אך כאן בעברית הסתפק בחיוך טוב לב. נמנה בין המסתפקים במועט ושמחים בחלקם. לא אהב להטריד ולהעסיק את הזולת בעצמו ובבעיותיו.
סלידה הייתה לו מבתי חולים ואת מותו הפתאומי מהתקף לב מצא בחדרו על מיטת חוליו.
יהא זכרו ברוך.