כהן תמרה

תמרה נולדה בשנת 1917 בגרוזיה, אז חלק מברית המועצות. בהיותה תינוקת פרצה המהפכה והמשפחה עזבה לתורכיה. שתי אחיות היו לתמרה, רוזה וחוה זכרן לברכה. המשפחה התפרנסה ממסחר, והבנות למדו ואף התמחו בשירה ובתפירה.
בשנת 1949 עלו תמרה ואחיותיה באנייה ארצה ונקלטו במחנה העולים בעתלית. שם הכירה את אברהם כהן ז"ל, אבי ילדיה, אלמן ולו שני בנים. תמרה אמצה את בניו כאילו היו בניה. אברהם עסק בקליטת עולים כמנהל מחלקת הקליטה בסוכנות היהודית. בשנת 1951 נולדה שוש, בשנת 1953 נולדה פנינה ובשנת 1955 נולד יצחק. תמרה התאלמנה בשנת 1964. בהאמינה שהחינוך הקיבוצי ייתן את התשובה הטובה ביותר הגיעו שוש ופנינה לדן, נקלטו במערכות החינוך ושובצו למשפחות מאמצות.
תמרה נותרה בטבריה, עסקה בהתנדבות בבית החולים פוריה ובעזרה לכל נזקק. ביתה היה בית פתוח והיא התאפיינה בנדיבות לב ובנתינה. בסמוך לה היה מגרש החניה של האוטובוסים שהסיעו את אלה שבאו להשתטח על קברו של רבי עקיבא. בחום הקיצי של טבריה הייתה דואגת למים צוננים לחוזרים מהעלייה הרגלית לקבר. צדיקה, כינוה המבקרים.
בשנת 1989 התקבלה בקיבוץ דן במעמד של הורה. למרות נכותה עסקה בביתה בהרכבת ממטירים , במסירות ובשקדנות. לימים עברה למחסן הבגדים ועבדה בגיהוץ. מיטיבה לאפות, ולמעשי ידיה יצאו מוניטין. כשהגיעו המשפחות הראשונות של בית ראשון במולדת קשרה אתן קשרים, לימדה אותן עברית. שלום צור ז"ל שהיה אחראי על הפרויקט העיד עליה : תמרה עשתה את הקליטה האמיתית. אישה אופטימית הייתה, שוחרת טוב, מאירה פנים ומחפשת את הטוב שבאדם.
בשנת 2004 נכנסה לסבדן בשל הרעה במצבה הבריאותי. אין בפי ילדיה מספיק מילים לשבח את הקיבוץ כקולט ובעיקר את עובדי הבית הסיעודי – שגם הם חיבבו את האישה הערנית והתוססת. בחודשיים האחרונים הלך מצבה והידרדר, וביום 20 בדצמבר 2012 נפטרה. אם חמה לילדיה, סבתא מסורה לנכדיה. בת 95 הייתה במותה, משאירה אחריה 3 ילדים וששה נכדים.
תמרה – אדמת דן אוספת אותך היום בעצב ובאהבה אל חיקה. ימתקו לך רגבי עפרה. יהיו חייך ומעשיך צרורים בצרור החיים לנחמה ולתקווה.