גלברד יהודית

יהודית גלברד, לבית זיסברג נולדה בעיירה קרשניק אשר בפולין בשנת 1909, בנר שני של חנוכה.
היא גדלה בבית אדוק, מסורתי וחם. אביה עסק במסחר זעיר ולמד תורה, ואילו אמה טיפלה בחום ובמסירות ביהודית ובשאר ששת ילדיה.
כבר בגיל צעיר בלטה יהודית באופייה המיוחד ובדרכה העצמאית, ולא כשאר אחיה ואחיותיה, הצטרפה לשורות תנועת פועלי ציון, אשר בה עוצבה השקפת עולמה, רגישותה לזולת, מסירותה, נכונותה לעזור ויכולתה לתת ללא גמול.
נכונות לעזור תמיד הייתה מסימני ההיכר הבולטים שלה אשר ליוו אותה בכל צעד בחייה.
בגיל 21 עזבה את בית הוריה ויצאה להכשרה, שם סבלה מתנאי חיים שלא הורגלה להם, ועסקה בעבודות מפרכות כניסור עצים. על אף החיים הקשים שקעה יהודית בקלחת הפוליטית הסוערת של החיים בהכשרה, כשהיא מגינה תמיד באומץ ובהגיון על דעותיה המוגדרות בתחומי החיים השונים. שם פגשה את מי שיהיה בעלה לחיים, שלמה גלברד. לאחר שנה וחצי של שהות במקום קיבלו סוף סוף השניים את אישור העלייה הנכסף- הסרטיפיקט.
בתל-אביב הקטנה הם גרו בדירה קטנה בה התחלקו עם משפחה נוספת, שם גם נולדו הילדים משה (מושקה) ורחל.
המצב הכלכלי היה קשה ביותר ויהודית נאלצה לחיות בצנעה, ולוותר על פיתה עבור ילדיה. דבר זה לא מנע ממנה לפתוח לרווחה את דלתות מעונה הקטן בפני קרובי משפחה, אשר החלו להתקבץ בארץ כפליטים מרחבי אירופה. כל אחד זכה למחסה תחת קורת גגה הצפוף והחם.
לאחר ששני ילדיה פרשו כנפיים אל שני קצוות הארץ ובנו שם את משפחותיהם, ולאחר ששלמה פרש לגמלאות, החליטו השניים על פתיחת פרק חדש בחייהם, והצטרפו למשפחת הבת, רחל, בקיבוץ דן. דרושים היו כוחות נפשיים חזקים ביותר וכושר החלטה כדי לשנות את אורח החיים הפרטי.
הודות לפתיחותה ולגמישותה הנפשית, עברה יהודית בשלום את שלבי ההסתגלות לחיים החדשים בקיבוץ שהיו זרים לה, השתלבה להפליא ולשביעות רצון כולם בעבודה במפעל הממטירים, ידעה להתחבר אל מי שבא איתה במגע וליצור לה בדן מערכות יחסים חדשות.
יהודית זכתה לראות בשני דורות נוספים שהצטרפו למשפחתה, כשנוספו לה שמונה נכדים ונכדות ותשעה נינים בחייה.
"כשעברתם לגור בדן למדנו להכירך טוב יותר, אותך ואת חריצותך, מעורבותך וחומך" אמר לה על קברה נכדה עדי. "גם כשעברת את גיל ה 80 עדיין המשכת לעבוד במרץ בגינה, לעבוד במפעל הממטירים ולהמשיך להתכונן כל השבוע לרגע הנכסף- ארוחת הערב של יום השבת ביחד עם הנכדים".
יהודית הלכה מאתנו לאחר תקופה ממושכת של סבל. אישה חרוצה, בעלת יכולת נתינה ורצון עז שלא ליפול לנטל על הזולת.
היא תחסר מאד למשפחתה ולכל ידידיה בדן.
יהא זכרה ברוך.